"נעים מאד תמי"
"רגע, את תמי בתעודת זהות או שזה תמר?"
"בתעודת הזהות אני תמר אבל תמיד קראו לי תמי"
"חבל, תמר זה הרבה יותר יפה"

מאז שאני זוכרת את עצמי זה הדיאלוג שמתקיים כמעט בכל פעם שאני מציגה את עצמי בפני אנשים חדשים.

נולדתי בט"ו בשבט, חג שבו חל המנהג לאכול פירות יבשים ולכן תמר היה נראה להורי כמו שם ההולם את המעמד. מצד שני, באופן מעשי הם בחרו להשתמש בשם תמי.
מעולם לא הייתי תמר. ולכן, מאז ומתמיד השם שלי היה גם כינוי החיבה שלי.

בכל פעם שמורה חדש היה נכנס לכיתה ומקריא את שמות התלמידים ,מסמן וי לכל ילד שנוכח, ידעתי שכשיגיע אלי תתרחש השיחה הבאה:

"יניב? כאן! אורלי? כן! תמר?"
"תמי"
"מה? את תמר?"
"אני תמי"
"אז איפה תמר?"
"אין תמר, יש רק תמי."

​

בדרך כלל הייתה גוררת הסצנה די הרבה צחוקים מילדי הכיתה, בייחוד אם היה מדובר במורה שהתקשה להבין להיכן נעלמה תמר ותהה האם מדובר במתיחה מעצם היותו מורה. ולכן בשלב מסוים הפסקתי לתקן את הטועים וכך, עבור מורים מסוימים, בייחוד לכאלה עם זיקה למקצועות הריאליים הייתי תמר.

למען האמת הבלבול הזה העניק לי את האפשרות להרגיש לרגע מישהי אחרת. כי תמר היא הרי גבעולית כזאת, ומסודרת. תמר תמיד מגיעה בזמן. תמר היא מין בת אמיתית, כזאת שעונדת תכשיטים עדינים וטובה בחשבון. גם החברות של תמר הן כאלה. מסודרות, נקיות ואהודות.
תמי היא סיפור אחר לגמרי. תמי אוהבת לעשות דברים שבנים בדרך כלל אוהבים לעשות, כמו לרכב על סקטבורד ואופניים ולטפס על עצים. בגלל זה הבגדים שלה תמיד קצת קרועים והברכיים פצועות.

בשלב כל שהוא התחלפו הסקטבורד והעצים בגיטרה וספרים של סטיבן קינג. תמר עברה באופן טבעי לפסנתר והתעמלות קרקע.

ככל שעברו השנים תמר המשיכה ללוות אותי אבל עם הזמן נעה מהיקום המקביל בו התקיימה והייתה מתמזגת מידי פעם עם תמי. כשהגיע הזמן לבחור מגמה בבית הספר תמר הגיעה והסבירה לי שספרות זה נחמד והכל, אבל ביולוגיה זה מה שהילדים החכמים לומדים. כנ"ל באוניברסיטה, תמי נרשמה למוזיקה ואמנות ואילו תמר בחרה במדעי הטבע. אני התקבלתי לשניהם אבל תמר הסבירה לי שמי ששכל בראשו ילמד כמובן מקצוע ריאלי, כי עם אמנות אין מה לעשות. אז למדתי ביולוגיה ותמר הייתה מרוצה. תמי ישנה במשך כל התואר והתעוררה רק בהפסקות. וככה עברו השנים, תמר עבדה בחברת הייטק ותמי למדה בערבים סאונד וכתיבה. תמר יצאה לדייטים עם אנשים שאבא שלי בוודאות היה אוהב, כאלו שלמדו סטטיסטיקה וכלכלה, ואילו תמי תמיד מצאה סיבה לפסול אותם ובחרה לצאת עם מוזיקאים מהשוליים תוך תחושת אשם איומה.

​

ככל שעבר הזמן הרגשתי שיש שבעולם הזה יש הרבה יותר מקום לתמר ופחות לתמי. ושאולי יהיה לי הרבה יתר קל אם אוותר ואתמזג לחלוטין עם השם החוקי שלי ואת כינוי החיבה אשאיר לרגעים נדירים.

​

אפילו כשפגשתי את אהבת חיי שלימים הפך להיות האיש שלי, הוא התאהב עד כלות בתמי. אך ככל שעבר הזמן הבנתי, שיהיה מאושר בהרבה, אם תמר תהיה זאת שתחיה לצידו. שתמר תהפוך את אותו לאדם מאושר בהרבה כי עם תמר הבית יהיה תמיד מסודר, האוכל ינצוץ בסירים. הילדים ישחקו במשחק אחד בכל פעם ואז יחזירו למקום. תמר תדע להציב גבולות כי היא יודעת כמה זה חשוב לתחושת הערך שלהם בעתיד.

​

וכך תמר ואני מתגוררות יחד, תחת קורת גג אחת. תמר היא אשת שיווק תרופות חיננית ואילו תמי כותבת בלילות ומתפוצצת לעצמה מצחוק בישיבות סוף רבעון, אומרת את כל הדברים הלא נכונים.  תמר יודעת שמדובר בעבודה נהדרת המותאמת לאימהות. תמי לעומת זאת יודעת שהיא לעולם לא תהיה מאושרת אלא אם כן תעסוק בכתיבה.

​

יכול להיות בכל אחד מאתנו נמצאות שתי הישויות האלה, זאת שרוצה לרצות, לעשות את מה שהגיוני ונכון, שמצופה בעיקר כלכלית. ואת זאת שמעיזה לחלום, זאת שהולכת בדרך קצת אחרת מכולם גם אם זה לא תמיד מה שמקובל ואהוד. הכל כנראה שאלה של מינון.

ואם אני ממש כנה עם עצמי ייתכן שאני פשוט לא מסוגלת לקחת אחריות ולכן אני משאירה לתמר את תפקיד המבוגר האחראי ותמי יכולה תמיד להתבונן מהצד, להתלונן ולגחך. אולי הגיע הזמן לקחת סוף סוף אחריות על מי שאני שואפת להיות, על הרצונות והכמיהות שלי ולשלם את מחיר ההליכה בדרך לא סלולה.

​

ואולי, פשוט הגיע הזמן לשנות את השם בתעודת הזהות.